ניהול תקציב זוגי/משפחתי, גם אם הוא נושא זר הוא לא מאד מורכב, צריך להכניס יותר מאשר מוציאים: להכניס יותר כסף לחשבון המשפחתי מאשר הכסף שמוצאים על מוצרים ושירותים שצורכים.

פשוט חיים ממה שיש כמו שאומרים האלירנים

אם זה הכל סיפור של תרגילי חיבור וחיסור פשוטים יחסית מה הבעיה?

מסתבר שזה לא הכסף, אלא היחס שלנו אליו, המטען והמשמעות שאנחנו נותנים לכסף.

אם הוא גדל בבית בו לא חסכו כסף אף פעם וכשהוא רצה ללכת ללמוד/להתחתן הוא היה צריך למצוא כסף לעומתו אם היא גדלה בבית בו כל הזמן רק חסכו ולא הוציאו כסף על שום דבר שנחשב כמותרות-היה לה זוג נעליים אחד, חולצה חגיגית אחת... אז הוא באופן טבעי ירצה לחסוך והיא תרצה להשקיע את הכסף עכשיו בהם במצב כזה מי מחליט?

איך מגשרים על הפער? פער שנוצר מהאמונות והחוויות והמסרים שגדלנו איתם תחושת הביטחון שיש לו בידיעה שיש חשבון חיסכון אליו הם מפרישים כסף לקראת הדירה שיקנו, או תחושת הערך העצמי שלה כשאחרי שנה של עבודה ולימודים הם יוצאים יחד לנופש זוגי.

דיונים על כסף יכולים להפוך לוויכוחים לוהטים, ויכוחים על כסף הם לא על כסף: הם נוגעים לחלומות,

לשאיפות, לפחדים ולמגרעות שלנו.

חשוב למנף את הוויכוחים בנוגע לכסף לדיוני עומק, לשיחות המאפשרות הבנה של האמונות המשמעות והיחס של כל אחד מכם לכסף, כך במקום שדיונים אלו ידחפו אתכם רחוק יותר זה מזו, השיחות האלו יעזור לכם ליצור משמעות משותפת.

מתי לאחרונה דיברתם על כסף? בלי להאשים או בלי להרגיש אשמים, פשוט ניהלתם שיחה זוגות על המשמעויות של כסף?

אתם מוזמנים לשתף איך זה אצלכם.