הם ישבו מולי, שלושה חודשים אחרי הלידה של הראשון שלהם. הם הגישו מבולבלים, מצד אחד הם כל כך חיכו ללידה, הם גם כל כך אוהבים את התינוק שלהם, מצד שני הכל נהיה כל כך מורכב. האינטנסיביות של הטיפול בתינוק לוקח את כל תשומת הלב והעניין שלהם. בסוף היום הם רק רוצים לישון, סוף היום היא רק רוצה לישון... החיים שלהם השתנו, היא אומרת שזה הדבר הכי משמעותי שהיא עברה בחייה, הוא כבר לא זוכר איך היו נראים החיים לפני.

הם חוזרים על זה ששניהם כל כך רצו את התינוק הזה, שבהורות הם כל כך מסונכרנים, הם מלאי אהבה אליו: אבל, לאט לאט, מתגנבת אל ליבם תחושת בדידות, לקח להם זמן להבין שזה מה שהם מרגישם, באופן כללי לידת תינוק זה סוג של רעידת אדמה עם רעשי משנה לא מעטים, דבר שמקשה על החזרה לשיגרה, כי בואו נודה על האמת השיגרה של לפני שונה מאד מהשיגרה של אחרי, לכן לוקח לא מעט זמן להבין מה חסר. עוד קודם לוקח זמן להרגיש שחסר משהו, אולי הוא מרגיש את זה אולי קצת קודם,פשוט כי השיגרה שלו ממשיכה , הוא ממשיך ללכת לעבודה, הגוף שלו אולי עייף יותר, אבל הוא לא עבר הריון ולידה, הוא מרגיש פחות את העליות והירידות ההורמונאליות שמאפיינות את הגוף הנשי אחרי הלידה. אז במקום כל שהו ייתכן וקל לו יותר מהר להבין מה השתנה, הוא מתחיל יותר מהר לחפש את בת הזוג שלו, זו שיחד איתה הוא בחר להביא את התינוק היקר הזה לעולם, הוא רוצה לבלות קצת זמן זוגי, הוא רוצה שהיא תזכור שגם הוא קיים, לא כי הוא צריך משהו שיטפל בו, הוא יודע לדאוג לעצמו, כי הוא רוצה להרגיש אהוב, הוא רוצה להרגיש שגם הוא משמעותי, הוא מעריץ אותה על היותה אשה מופלאה וכמה מדהים זה היכולות הזו של נשים להיא חיים בעולם. ואצלה? היא שומעת אותו אומר את הדברים האלו ולא יכולה להכיל, מרגישה שהוא לא ממש מתכוון למה שהוא אומר, יופי הוא מאושר מזה שהוא הפך לאבא, כן הוא אבא מדהים, יש ביניהם קשר מיוחד, אבל היא לא מרגישה שהוא רואה אותה, לא שהיא יודעת למה היא מתכוונת כי היא כל כך מבולבלת, היא גם כל כך כל כך עייפה... אז מה עשינו יחד? הם ואני? ישבנו ודיברנו על זה שחלק נכבד מהחוויות שלהם הן אוניברסאליות ומשותפות ללא מעט זוגות, שזה בסדר להיות מאושרים מכך שנולד ילד ומצד שני להרגיש אובדן עצמאות,ולהתגעגע לחיים לפני שהוא נולד. אחרי כל זה, חשוב לזכור שיש פה תהליך של בנייה של שיגרה חדשה, שיגרה שבשבועות ובחודשים הראשונים משתנה לפעמים מיום ליום, עד שהיא מתייצבת, ישנם הורים ותינוקות שמאד מהר מצליחים לייצר סדר יום ולדבוק בו ויש כאלו שלא. כולם בסוף, מוצאים שיש שגרה, גם אם לא כזו שהם לגמרי מרוצים ממנה. נוסף על כל זה כדאי לזכור שהכלי הבסיסי שלנו לייצר קשר הוא התקשרות, תקשורת יוצרים דרך מגע, מבט ושיחה. חשוב להכניס לשיגרה את הזמנים האלו שהם מדברים, ייתכן שלפני הלידה זמן ההתחברות והעדכונים היה בחזרה המשותפת מהעבודה,והיום באופן טבעי כבר אין את הזמן הזה, לכן צריך למצוא לו תחליף. בחזרה לזוג בתיאור למעלה, הוא התחיל לדבר על הצורך שיהיה להם זמן רק שלהם, זמן שהם לבד, היא הרגישה שזה עוד מוקדם לה לחשוב על להשאיר את התינוק עם משהו אחר, אז מצאנו פשרה, הם "יצאו" יחד למטבח, אחרי ה

שהתינוק נרדם, הם יבלו דייט זוגי במטבח: הוא בדרך הביתה מהעבודה יביא אוכל מוכן ממסעדה שהם יבחרו והם ישבו לאכול יחד, אחרי שהיה לה זמן להתקלח ולהתלבש במשהו שיעזור לה להרגיש שינוי אווירה. הם הלכו יחד הביתה וניסו את הרעיונות, יחד יצרו עוד חדשים ולמדו לשלב בין ההורות לזוגיות. עברתם חוויה דומה? מה עובד בשבילכם? יש שאלות?אשמח לשמוע מכם,אתם מוזמנים להירשם ולקבל עידכון כל פעם שעולה פוסט חדש,אתם מוזמנים להגיב בדף הפייסבוק וגם לקרוא עוד באתר שלי קרן חדד-טאוב

#זוג #תינוקחדש