מה קורה לזוגיות רגע לאחר לידה תינוק חדש

אתה לא מבין אותי, בכלל!

תינוק קטן, בן שבוע ודקה. הוא - כבר מזמן חזר לעבודה. היא - מוצפת הורמונים, גמורה מעייפות, מנסה בייאוש להבין את התינוק

החדש הזה שהיא אחראית לו;

היא מרגישה כבולה - שרשרת עבה וכבדה שבסופה כדור ברזל גדול

נעולים על רגלה. כל החופש נלקח ממנה ואין לה שנייה אחת לעצמה.

מהצד השני - הוא נע בין האושר האינסופי על כך שיש פה תינוק חדש ובריא,

שהלידה עברה בשלום, ההערכה העצומה לאישה שהוא אוהב - על כל מה

שהיא עברה - אבל גם מרגיש שהוא נשאר קצת בחוץ.

הוא רוצה לעזור - אבל לא בדיוק מצליח, מנסה להבין - אבל לא הולך לו.

הוא מחזיק את התינוק שלא נרגע; רק אצלה הוא נרגע, היא יכולה להניק אותו. - הוא שואל: "אולי הוא רעב?" איזו טעות! טעות אנוש, כמו שאמרו עידן אלתרמן ואבי גרייניק ב "ילדים סורגים". למה טעות? נכון, הוא אמר: "אולי הוא רעב", אבל היא שמעה: "אין לך מספיק חלב", "את לא מספקת לו מה שהוא צריך", "את לא יודעת מה את עושה", "את לא מספיק טובה".

אין דבר קשה יותר מ "לצאת ראש", עם אישה אחרי לידה. הגוף שלה עבר טראומה! אחרי טראומה גדולה כמו לידה, במצב רפואי אחר, ההתוויה הרפואית הייתה לשכב במיטה, לנוח - לפחות שלושה ימים, לשתות, לאכול ולישון, לישון, לישון.

זה איננו המצב אחרי לידה! מיד מגיעה ההנקה, החלפת הטיטולים, ההתארגנות לברית או הטיפול בילדים האחרים בבית, קבלת כל המבקרים, מלאי הכוונות הטובות - שלא לדבר על רכבת ההרים ההורמונאלית. מי בכלל יכולה להתאושש?! היא עייפה, הרגשות קיצוניים, לא תמיד אומרים מה שמרגישים ומפרשים כל דבר אחרת.

והוא, מה איתו? מבחינתה, הוא חזר לעבודה כאילו דבר לא קרה, החיים שלו נמשכים, הוא נפגש עם מבוגרים ויש לו עם מי לדבר. היא לא יכולה ללכת בשקט אפילו לשירותים, אין לה מבוגר לדבר איתו, כל היום סגורה בבית עם תינוק, שלפעמים איננה מבינה מה הוא רוצה ממנה, לא מספיקה שום דבר, אפילו לא להחליף בעצמה בגדים!

מה שהוא באמת מרגיש – זה שהוא שנשאר מחוץ לתמונה. הוא חזר לעבודה, לו אין חופשת לידה. הוא היה מת להיות איתם יחד, לבנות את הקן המשותף, ללמוד להכיר את התינוק החדש, לטפל בו, לשחק איתו, לתת לה את הזמן לנוח, להכין לה את האוכל שהיא אוהבת ולהראות לה כמה היא נפלאה ואדירה.

אבל הוא צריך לעזוב הכל, בכל בוקר - ולחזור בערב. אם יש ילדים גדולים - הוא צריך לשבת איתם ולתת להם את תשומת הלב שחסרה להם, להתגייס יותר למען הבית - ולעשות את הדברים שבדרך כלל היא עושה - נוסף על מה שהוא עושה. גם הוא עייף וקצת חסר רגישות, לפעמים, אבל הוא מרגיש שהיא חסרה לו. הוא יודע, שבכל פעם שהוא מנסה להתקרב אליה היא חושבת שהוא

נודניק - שמנסה לקחת ממנה עוד - ממה שכבר אין לה לתת, כשכל מה

שהוא מנסה זה לתת לה - קצת חום ואהבה ומקום להניח את הראש.

היום שלהם מלא בקצרים בתקשורת: הוא אומר דבר אחד והיא שומעת

דבר אחר, היא רוצה דבר אחד והוא חושב שמה שהכי יעזור זה פתרון אחר. מה עושים?

ראשית, להבין שזאת תקופה שתעבור. שנית, לזכור כל הזמן מה שהשני מרגיש. טוב, זה לא מדויק, כאן אני חורגת ממנהגי - ובאה בבקשה גדולה יותר ממנו: הוא לא היה בהריון ולא ילד - לכן הגוף שלו מאוזן יותר. הוא צריך לזכור זאת - ולהתחשב קצת יותר, לדעת שהוא צריך להיות זה שנותן יותר כרגע - ולאט לאט, כשהיא תחזור לעצמה, גם ממנה תידרש יותר הקשבה, רגישות גדולה יותר – ולזכור, שהבסיס למשפחה והכוח שלה - מתחיל בזוגיות.