השינוי מתחיל בי?

הם ישבו מולי, שלושה חודשים אחרי הלידה של הראשון שלהם. הם הגישו מבולבלים, מצד אחד הם כל כך חיכו ללידה, הם גם כל כך אוהבים את התינוק שלהם, מצד שני הכל נהיה כל כך מורכב. האינטנסיביות של הטיפול בתינוק לוקח את כל תשומת הלב והעניין שלהם. בסוף היום הם רק רוצים לישון, סוף היום היא רק רוצה לישון... החיים שלהם השתנו, היא אומרת שזה הדבר הכי משמעותי שהיא עברה בחייה, הוא כבר לא זוכר איך היו נראים החיים לפני. הם חוזרים על זה ששניהם כל כך רצו את התינוק הזה, שבהורות הם כל כך מסונכרנים, הם מלאי אהבה אליו: אבל, לאט לאט, מתגנבת אל ליבם תחושת בדידות, לקח להם זמן להבין שזה מה שהם מרגישם, באופן כללי לידת תינוק זה סוג של רעידת אדמה עם רעשי משנה לא מעטים, דבר שמקשה על החזרה לשיגרה, כי בואו נודה על האמת השיגרה