השאירו פרטים

ואשמח לחזור אליכם

כשאת אומרת לא - למה את מתכוונת?

מה קורה כשבני הזוג מגלים שהם בני אדם שונים?
מה קורה כשאנחנו שוכחים את זה - ומניחים שהציפיות שלנו זהות?

כל אחד מגיע אל הקשר עם מטענים, רגישויות וציפיות שונות.
בתחילת הקשר, אנחנו מודעים יותר להבדלים בינינו ולעובדה שאנחנו צריכים

לבנות שפה משותפת.
אנחנו מגיעים ממשפחות שונות עם היסטוריה שונה - ולכן אנחנו באים אל

הקשר ממקומות אחרים.

אנחנו מספרים אחד לשניה סיפורים לגבי החיים שלנו – כדי לאפשר לשני/ה

להכיר את נקודת המבט שלנו על החיים בכלל ועל זוגיות, בפרט.
בשלב הזה, כדאי להשתדל לזכור, כל הזמן, שאיננו מדברים באותה השפה, עדיין.
לכן רצוי לבקש הבהרות - כשאנחנו מרגישים שהבנו משהו שמעצבן אותנו, למשל.
דרך אחת לעשות זאת בצורה פשוטה: "שמעתי שאמרת_____, הבנתי_____.לזה התכוונת?"

חשוב לזכור: לכולנו יש נטייה לשמוע מה שאנחנו רגילים לשמוע, מה שכבר שמענו בעבר בנושא, או מה שאנחנו מצפים לשמוע.
בתחילת הקשר, אי הבנה שכזאת יכולה לסיים אותו.

מה קורה ככל שהקשר מתקדם?

בתחילה, יש תחושה של ירח דבש;
אנחנו אוהבים אותם הדברים וחושבים באותו האופן - כאילו אנחנו אותו האדם.
תקופה זו נמשכת בין חצי שנה לשנתיים.

בשלב הבא, אנחנו עוברים למצב אחר בקשר, שלב שבמהלכו אנחנו מנסים למצוא

את עצמינו, בתוך הקשר: "איפה אתה מתחיל ואיפה אני נגמרת?" 
אנחנו נוטים לשים לב יותר להבדלים בינינו.
חשוב לנו להבין מהן הציפיות האישיות שלנו מהקשר ומהם הצרכים שלנו.
אחרי ההבנה הזאת - חובתנו לתקשר את הצרכים האלו אל בן/בת הזוג.
במקביל, כאשר בן/בת הזוג מנסה להסביר את הצד שלו - לוודא שאנחנו אכן מבינים למה היא/הוא מתכוונים - ולא להניח שאם הוא מבקש עצמאות, למשל, אנחנו יודעים בדיוק למה הכוונה - אלא לשאול - מה משמעות הבקשה לעצמאות? מה אני יכול/ה לעשות כדי לאפשר לו/לה את התחושה הזאת?

מובן שעם הבקשה לעצמאות - הצד שמתבקש לאפשר אותה יכול להרגיש מאוים, להיעלב על כך שמבקשים חופש ממנו - וגם על זה כדאי לדבר: זה אני צריכה קצת חופש ועצמאות - לא אומר שלא טוב לי אתך, יחד, אלא אומר שיש לי זהות נפרדת - נוספת על הזהות שלי כבת זוג.

בקשות אחרות יכולות, גם הן, להתקבל כאיום על הקשר.
חשוב להבין שלכל אחד יש צרכים שונים מתוך הקשר - וכדאי לזכור שכל אחד מאתנו מגיע אל הקשר עם הגדרה שונה של תפקיד הזוגיות בחיים שלנו.

כאשר מגיעות תחושות האכזבה מכך שבן הזוג שלנו לא רואה את הקשר בדיוק כמונו - או שהצורך שלו מהקשר שונה משלנו – מומלץ. בשלב הראשון, לבדוק: מה בדיוק אנחנו מרגישים? מה מפריע לנו? אחרי שפענחנו ומיקדנו את התחושות - הבנה אמתית מתחילה במלים: "כשאמרת שאת/ה צריך/כה יותר זמן לעצמך אני הרגשתי שאת/ה לא רוצה להיות אתי, שאת/ה מתחרט/ת על זה שאנחנו יחד".
האווירה בשיחה הופכת להיות מתחושה של האשמה למצב של שיתוף בתחושות וברגשות - והקשבה לצד השני ולצרכים שלו.
רק כך ניתן למצוא את עמק השווה.

אנחנו רגילים לנהל שיחה כדי לפתור בעיות או לתת תשובות.
לפעמים, אפשר להשתמש בשיחה כדי לייצר קירבה ואינטימיות, להבין אחד את

השניה יותר טוב, להרגיש שאת מבינה אותי, שהקול שלי חשוב ונשמע.
להקשיב, רק כדי להקשיב - ולא בכדי לפתור בעיות.
אגב, הדרך הטובה ביותר לתת פתרונות היא להבין, באמת, את הצד השני.

איך אפשר לתרגל את זה:

  • כל אחד, בתורו, מדבר ומקשיב.

  • הדובר הראשון פותח ומתאר, במשפט או שניים, איך הוא מרגיש כלפי הנושא עליו
    הוא בחר לדבר.

  • כשהדובר מסיים, המקשיב מספר מה הוא שמע: "שמעתי שאמרת______, האם שמעתי נכון?"

  • הדובר הראשון עונה ומסביר, במידת הצורך.

המטרה היא לשמוע באמת - האחד את הצד של השני. לא להציע פתרונות! רק להקשיב ולהבין!

השלב הבא הוא למצוא משהו בדברי בן/בת הזוג שנשמע לך הגיוני – וכשמגיע תורך לדבר, להגיד:
"מאד הגיוני בעיני שאת/ה מרגיש/ה _____"

מטרת השיח היא לייצר הבנה וקירבה - לא פתרונות.

לסיכום:

  • סקרנו שלבים בזוגיות: שלב ירח הדבש ושלב העצמאות.

  • דיברנו על הצורך להבין שאמנם אנחנו מדברים באותה השפה - אבל הכוונות שלנו שונות.

  • כדאי לוודא ששמענו והבנו נכון את מה שנאמר.

  • מומלץ להבין את הרגשות והתחושות שלנו ואז לתקשר אותם, לבן/בת הזוג.

  • טיפ - שיחה יכולה לשמש כלי לייצור קירבה ואינטימיות.

050.5640770

הצטרפו לדף

  • Facebook App Icon